מעשה בילד שילדותו ונעוריו עברו עליו כשהוא שותה מים מן המעיין, קוטף פירות מן העץ וחורשים מול עיניו את האדמה עם חמור בין הטראסות של הרי ירושלים. הוא אוכל גפן, תאנה, שקד ורימון  שהוא קוטף ואלה טעמי ילדותו בלב שמורת סטף. אבא שלו גידי הוא יערן שעבד ועובד בקרן הקיימת. משפחתו נמנתה עם שתי המשפחות היחידות של עובדי קק"ל שהורשו להתגורר בשמורת הטבע כדי לטפל בשמורה ובבוסתן ההצלה של פירות ארץ ישראל המקראיים. הפרויקט, שהחל בשנות ה–80, נועד לשמר ולשחזר את החקלאות המסורתית, וכלל מאות עצי פרי מזני מורשת מקומיים — בעיקר תאנה, גפן, זית ורימון — שניטעו בקרוב לאלף דונם של טרסות עתיקות יומין.אסף עוד לא ידע אז ששפר גורלו עד שהוא בגר ולאט לאט הוא הבין עד כמה היה בן מזל. וכשחסרו לו הטעמים של בוסתן נעוריו הוא פנה ללימודי חקלאות כדי להיות בוסתנאי וזה מה שהוא עושה היום – משמר אלפי זנים של עצי מורשת בארץ ישראל. יצאתי אל אסף בשן למושב שקף בחבל לכיש והוא גיבור פרק 41 של אילן והגננים. האזינו, שתפו, דרגו  ודמיינו שיש לכם בפה טעם של פטל בר.

צריך להיות נחוש ובעל דימיון כדי ליצור מול העיניים עולם חלומות מוגן בתוך בקבוק או צנצנת. עולם מיניאטורי של חיים עצמאיים שמקיימים את עצמם. גינה קטנטונת שבה אתה הבורא ואתה השומר ואתה המפקח וגם החולם. כדי ליצור טרריום מושלם צריך הרבה ידע וניסיון והרבה סבלנות.  יש מי ששיחק להם מזלם והעולם שבראו מתקיים לו באורח עצמאי לגמרי ויש אחרים שנדונים לאכזבות אבל גם לנחישות בליווי הטרריום שהם יצרו.  מעשה באחד, דייויד לטימר שהקים טרריום בשנת 1960, פתח אותו פעם אחת כדי להוסיף קצת מים ומאז העולם שייצר חתום ומשגשג בכוחות עצמו. לטימר הוא כבר אדם מבוגר ואת הטרריום שייצר יירשו בניו ונכדיו. עליו ועל אומנות הטרריום שוחחתי עם רונית בנד, ידידת הפודקסט, שכבר מגיל 10 חייה נעים בין עצים, פרחים, בגוניות, חממות וטרריומים. מבוא לאומנות הטרריום. אילן והגננים, פודקסט גינון וסביבה, פרק 40.

אילן והגננים פרק 39 ושוב אנחנו ביער מאכל. את ענת סימון פגשנו בביתה ברחוב הכי גבוה בגן יבנה. בחצר ביתה של ענת עדיין  ממוקם מגדל שמירה שנבנה בשנת 1929 כשגן יבנה הוקמה והוא, כמו הנוף שסביב מזכיר ימים אחרים, ימים של שלווה יחסית עוד לפני שבאה עלינו הפורענות האחרונה. כשענת ובן זוגה הגיעו לשם אחרי שהחליפו כמה מקומות מגורים, לרבים היה קשה להבין מה הם מחפשים שם. "אנשים לא הבינו למה אנחנו צריכים את הדבר הזה, אבל אנחנו כבר היינו מאוהבים". פגישה מרגשת עם ענת סימון "בהרמוניה עם הטבע" ביער שבראה בתוך ארבע שנים.

בפרק השני של השיחה עם רן נחום אגרונום פנינו לעצות מעשיות כמו בחירת צמחים. אנחנו אומנם חשבנו שהלימון עומד בראש רשימת הצמחים הנחשקים, אבל מתברר שזוהי טעות. שוחחנו על הזנים הכמעט ילידים של ארץ ישראל כמו התמר, התאנה, החרוב או הרימון וגם הענבים, אלה שהיו כאן עוד לפני שההדרים עשו עלייה. וגם דיברנו על השקייה ומים לעצים (בעייה קשה) ומה עושים כדי שהפריחות של המנגו לא יפלו בחמסינים של האביב. פרק 38 של "אילן והגננים", פודקסט גינון וסביבה.

אילן והגננים פרק 37 והפעם רן נחום, מושבניק, אוהב צמחים מילדות ואגרונום חוקר. דיברנו על הרכבות ועל הרכבי אדמה ופריחות ותזונת העץ ואוורור שורשים ועל החיים. שיחה מהנה, מועילה ומזינה לכל אוהב עצים וצמחים.

כמעט כל גינה שהוא רואה מעוררת אותו לחשוב ולתהות איך היא היתה יכולה להיות אחרת. משה שקלונובסקי הוא הנדסאי נוף שאף פעם לא מרוצה. כמו רבים מהעוסקים בענף הגינון הוא החל עוד כילד. ההורים שלו קנו לו את הספר על גננות של ולטר פרנקל שהיה מחלוצי הגננות בישראל ואפילו כתב ספר על הידרופוניקה. פרנקל היה אחד מגיבורי פרק מיוחד ששידרנו בדיוק לפני שנה, בחודש פברואר 2023. כשמשה בגר הוא המשיך כמובן בגננות אבל לא היה שבע רצון, משהו היה חסר לו ומה שהיה חסר לו הוא העקרונות לבניית גינה ולעיצוב גינה. הוא מצא חוברות ישנות שהיו תרגום של ספר באנגלית, אבל הגינות הלא מעוצבות לא נתנו  לו מנוח. גם הלימודים היו טכניים מדי לטעמו והוא החל לקרוא ספרים באנגלית, לתרגם אותם ולהעלות בהשראתם סרטונים לרשת. בעצם, גם אותי גינות מכעיסות, בעיקר כשאפשר גם במבט שטחי להבין שלא השקיעו יותר מדי מחשבה במראה הגינה ובשאלה איך היא תראה כעבור שנים.  משה שקלונובסקי הוא גיבור פרק 36 של אילן והגננים פודקסט לגינון וסביבה. דיברנו על מונוטוניות, על הבדלי גבהים בגינה, על חצץ, על משיכת העין ואפילו קיבלתי טיפ על איתור נקודות עניין בגינה דרך צילום. האזנה נעימה ולגינה.

כל היער הזה הוקם רק לפני שלוש שנים בכפר סירקין שליד פתח תקווה והפך להיות יער מלא צמחים והרפתקאות תוך שלוש שנים. ליאורה צביקלר ברגר, מורה ומתכננת פרמקלצ'ר הקימה את הפלא הזה בשתי ידיה וכפי שהיא אומרת, היער כבר הגיע לשלב שבו הוא מתחזק את עצמו ונחוצה התערבות מינימלית שלה בהתפתחותו. יצאנו אל היער, פסענו בשביליו, הרחנו את פרחיו וטעמנו מפריו. ישבנו ליד הבריכה וכך נולד הפרק הנוכחי של "אילן והגננים".

אילן והגננים פרק 34 והשני בסדרת הפרקים אודות החלקאות ללא עדירה הNO DIG או ה"NO TAIL״, ומכל מקום, השיטה שבה הבעייה היחידה היא התחושה שאתה מתבטל ולא הופך לקרקע את הנשמה כמו שחינכו אותך. מאז שהפסקתי לאסוף עלים מתחת לעצים בגינה שלי יש לי יותר זמן פנוי שאותו אני מנצל להתבוננות. ברווח שבין הפרק הקודם לפרק הנוכחי כבר הספקתי לבנות שתי "מיטות" מקרשי בניין שסיפק לי ג'עבר הבונה שהקים ברחוב שלנו כמה בניינים, להניח קרטונים על פי ההוראות ולפזר עליהם קומפוסט משובח. יצאתי אל מתן הגנן והבאתי מנו שלש של ירקות עלים. מחסה ערבית ועד סלנובה ועד חסה לאליק. אתמול שתלתי במקום שנותר זרעתי צנוניות. לצנוניות יש לי חיבה מיותדת כי זה מה שעשיתי בגינה מאחורי הבית שלי כשהייתי בן 10. בינתיים ביקרתי גם ביער המאכל של ליאורה בכפר סירקין ופגשתי את מיטב ירקות החורף שגדלים בגינה לא עדירה. שי סופר שלא נוגע במעדר נותן בפרק הנוכחי הוראות מדוייקות להתחלת הפעילות של חקלאות לא עדירה. האזינו, אל תעדרו ואל תעדרו.

יכול להיות שגדלנו תחת האתוס של "בזיעת אפיך תאכל לחם" ויכול להיות שאנחנו מרגישים שאנחנו חייבים לעדור את האדמה ולהזיע. אבל מתברר שאפשר להגיע לתוצאות הרבה יותר טובות אם לא נחפור באדמה ונניח לאוכלוסיה הזעירה שבתוכה להתפתח בשקט וליצור אדמה דשנה והרבה יותר טובה. הרעיון הזה הוא בערך בן 100 שנים והוא מלווה בהוכחות ניצחות על התועלת שבשיטת האדמה הלא עדירה – NO DIG. המדריך לגננות עצלנית ויעילה עם שי סופר

רונית בנד, צורפת לפי הכשרתה ואוטודידקטית לפי תכונותיה, אהבה צמחים עוד מילדותה וספרו של אברהם שטיינמן אודות צמחים אקזוטיים ליווה אותה מגיל  10 בקיבוץ להבות הבשן. אז כבר אירגנו לה הוריה חממה לבקשתה. ובספר הזה רונית מאוד אהבה דווקא את פרק הבגוניות . עם השנים רונית העמיקה את ידיעתה בצמחים המופלאים האלה, והצטרפה גם לאגודות של מגדלי בגוניות בעולם. אז הדברים היו הרבה יותר מסובכים כי לא היה אינטרנט. השנים חלפו ורונית הרחיבה את מיגוון הצמחים שלה והמשיכה בנסיונות לגדל ולטפח את הצמח המפונק הזה. כן, צריך להודות: לא פשוט לגדל ביגוניות, מצד שני, הרשת מלאה בחומרי הדרכה ומה שהיה פעם בלתי אפשרי, נעשה פשוט הרבה יותר, בבגוניות כמו גם בצמחים אחרים ובעיקר בצמחי בית שנעשו מאוד מבוקשים בעקבות מגיפת הקורונה.

חקלאות ביו דינאמית נשמעת אפילו היום כשמשהו קצת הזוי. איך אפשר להתייחס ברצינות לאנשים שקוברים קרני פרה ממולאות בדשן אורגני בקצה השדה? או למי שנוטעים גפנים רק בלילות של ירח מלא? אבל שככל שלומדים את עקרונותיה של החקלאות הביו דינאמית מתברר שאנחנו כבר עמוק מאוד בתוכה. מי היה מצפה מאגרונומים שידברו על "גידול אדמה"? מניין הרעיון שאדמה בריאה ומלאה אורגניזמים תניב צמחים בריאים? וכיצד צמחה בארצות הברית קבוצת חקלאים שמתמחים בגידול עשב? רודולף שטיינר חשב על הרעיונות האלה כבר לפני יותר מ-100 שנה, עת הקים את בית הספר וולדורף במפעל הסיגריות וולדורף אסטוריה בגרמניה. שיטת וולדורף, או בשמה המוכר "אנטרופוסופיה" נתנה השראה לאלפי מוסדות חינוך בעולם, לכעשרים בתי ספר בישראל ולמאות גני ילדים. אחרי שהחקלאות האירופאית נקלעה למשבר קשה בעקבות מחלות צמחים וירידה ביבול,  נעתר הד"ר שטיינר להפצרות וקיים, לראשונה סמינר בן שמונה ימים שהוקדש לחקלאות הביודינאמית. הסמינר הזה הפך לאירוע היסטורי, ודברים שאמר שטיינר נשמעים כמו נבואה שהגשימה את עצמה. הרעיון הוא התפיסה שקיים קשר קוסמי בין הצמחים לבין הטבע וכי גם הצמחים שאנחנו מגדלים הם חלק מהשלמות של הטבע. היום זה אולי נשמע לכל היותר מתקבל על הדעת אבל לפני 100 שנה, בימים שבהם שלטה התפיסה של התיעוש והקמת עולם חדש זה היה על גבול ההזייה. 100 שנים אחר כך רובנו, בוודאי הגננים החובבים, קצת ביודינאמים מבלי לדעת זאת. ניצן שפילמן, חקלאי ומדריך לחקלאות ביודינאמית הוא האורח שלי באילן והגננים פרק 31

פרק 30 ופרק שלישי בסדרת ראיונות על עצים עם האגרונום יוסי בן שחר. כשסיימתי את הקלטת שני הראיונות הראשונים יוסי עצר לרגע ואמר: "אבל לא דיברנו על גיזום וגיזום זה הכי חשוב". הגיזום מלווה את העץ עוד משחר ימיו, עוד כשהוא במשתלה, עץ בריא הוא עץ שנגזם נכון ובזמן, עץ שלא יזכה לגיזום ועיצוב נדון להיות עץ נכה וקצר ימים. זה נכון שברוב המקרים אנחנו נזקקים לעזרתו של גוזם מקצועי, אבל כגננים חובבים חייב להיות לנו הידע לגבי הדרישות מן הגוזם ולהיות מסוגלים להבין מה הוא מבצע. בכלל, אחת הבעיות עם גוזמים בפרט וגננים בכלל היא שהם משתדלים יותר מדי שהלקוח יראה את תוצאות עבודתם. החכמה של עבודה מקצועית נכונה בגינה ובעצים היא שכלל לא יראה שמישהו טיפל בגינה. אני אומר את זה על סמך ניסיון אישי של גוזמים שהתעללו לי בגינה יתר על המידה. לאחר שתאזינו לפרק הזה שוב לא תביטו בעצים באותה הדרך, אלא יהיו לכם הכלים להבחין בעץ שגודל נכון, או שננטע ונשכח. ימים לא פשוטים עוברים עלינו וקשה להתאושש מהפורענות הזאת שנפלה עלינו. אבל צו השעה הוא נורמליות והפלת שלטון הפשע בראשות גדול הנוכלים של עם ישראל בעת המודרנית. אנחנו חייבים לנרמל את חיינו ולשרוד. זה צו השעה. למזלנו התחביב שלנו מרגיע ומעודד  את הנפש. עיסוק מתמיד בצמחים ובאדמה חיוני לימים האלה. פרק 30 של "אילן והגננים" האזינו, שתפו והגיבו.

פרק שני בסדרה של שלושה פרקים עם האגרונום יוסי בן שחר. הימים קשים, קרה לנו אסון נורא, ועלינו למצוא כל דרך לשרוד פיזית ונפשית. את הפרק הזה הייתי אמור להעלות עוד לפני שבעה באוקטובר ועד אתה היססתי אם להעלות אותו. אלא שצו השעה הוא שרידות ונורמליות, וטיפול בצמחים ואפילו שיחה על עצים אולי ירגיעו מעט. דיברנו בין היתר על מגיפת העצים עם הפומפונים. חשבתי שהאופנה הזאת כבר נעלמה ולצערי התברר  שמשום מה אנשים אוהבים את הרעיון, אפילו בעצי זית, וכמובן שמדובר בהתעללות ובגיזומי יתר. הפרק הראשון עסק בקנייה נכונה של עצים כדי לחסוך מעצמנו עצים נכים. ליתר בטחון חזרנו בקצרה על כללי הקנייה של עצים  מהפרק הראשון. יוסי אוהב צמחים מחייכים, צמחים מבסוטים שטוב להם. וגם דיברנו על עצים מקומיים, ילידיים,  למשל חרובים או עצי אלון. האם העצים ששתולים בטבע יכולים להסתדר לאורך שנים בלי מים? האזנה מעימה, עד כמה שאפשר.

אנו מתחילים  סדרה בת שלושה פרקים שמוקדשים לעצים. המרואיין שלי הוא האגרונום יוסי בן שחר, מנהל המחלקה להנדסת הצומח במשרד החקלאות ומי שבמסגרת תפקידו פוגש את רוב העצים בארץ ומקיים קשרים עם מאות גננים, אדריכלי נוף ואחראים על גינון ברשויות המקומיות. אז יוסי, שעדיין מתרגש כשהוא רואה עלה, גם מתוסכל לא מעט על מה שקורה פה לצמחים ובעיקר לעצים שהם תחום התמחותו. השיחות שקיימנו מבוססות על סדרת הרצאות שיוסי העביר בזום לגננים, מתכננים וסתם פריקים של גינון כמוני וכמוכם. הפרק ראשון עוסק כמעט כולו בעניין פעוט לכאורה: איך בוחרים עץ במשתלה ובכך מונעים הרבה עוגמת נפש, גם לעץ וגם לבעליו. תודה שאתם פה. דרגו והפיצו את הפודקסט.  אליך יוסי.

הימים עוברים, השנים חולפות, השמש מכה והמים זורמים, ולאן כל זה מוביל כשעץ פרי צורך מאות ליטרים של מים מדי חודש? לעמית פונפן מקיבוץ צבעון יש תשובה - לחוזר אל זני בעל מסורתיים של פירות שגדלו כאן לפני 2000 שנה.  "ילקוט הרועים" מתמחה בהקמה ותחזוקה של בוסתני מאכל, מטעים אורגניים ושיקום חורש טבעי. במשתלה שמים דגש על איכות וקיימות לפני מהירות. הבוסתן המסורתי שופע פרי, תבלין, בושם וירק. ועם זאת, עצמאי למדי מן התלות בהשקיה סדירה ותשומות רבות נוספות.   בוסתנים ארץ ישראלים – זו ההתמחות של פומפן, אבל כמו אידאליסט אמיתי, המילה "בוסתן" עושה לו חרארה. פרק 27 של "אילן והגננים" והפעם בשידור ישיר ממשתלת ילקוט הרועים בקיבוץ צבעון שבגליל.

אל ענייני ההיביסקוסים לא הייתי מגיע לולא קבוצת הפייסבוק "צלמי כל ההיביסקוסים התאחדו". פתאום גיליתי קבוצה של גולשים שהחיים שלהם הוא לצלם פרחי היביסקוס. התמונות מרהיבות והמגוון משכר. בהמשך מצאתי שבמושב כפר ורבורג מתקיימת לה חוות היביסקוסים ייחודית עם מיגוון של כ-700 זנים. היביסקוסים הרי לא חסרים בעיר. אפשר ללכת ברחוב ולפגוש בפרחים האדומים בגדרות החיות של הבתים. ועוד מילדותנו נהגנו לקטוף את הפרח ולטעום את הצוף המתוק שבו. אלא שאולי בגלל זמינותו, ההיביסקוס נתפס אצל רבים מאיתנו כצמח קצת פשוט, אבל אחרי שנברתי קצת שיניתי את דעתי לחלוטין. ומכיוון שהמטרה העיקרית של הפודקסט היא לפגוש אנשים וצמחים מעניינים התעלקתי על יעקב זיו מייסד החווה וזימנתי את עצמי לסיור במקום. מלא התלהבות גם רכשתי בהמשך שני זנים מיוחדים של היביסקוס והם מתאקלמים אצלי עכשיו. את הפודקסט תוכלו למצוא בפלטפורמות השונות ברשת. הצטרפו לדף הפייסבוק של אילן והגננים. עוברים ליעקב זיו.

עציצים, אדניות או גידול הידרופוני הם תמיד אתגר אם רוצים להצליח. זהו תחום ההתמחות של דור זלמנסון, איכר בן איכרים מהשרון שמייעץ וגם מפתח דשנים למנותקי קרקע. אז דיברנו על פרדסים מתניידים ועל אוכמניות שיוצאות לחורף בצפון וחוזרות באביב לשרון. אבל בעיקר, התבשרתי שענף האוכמניות בישראל מתרחב והיום ניתן להשיג גם אוכמניות שיכולות לשרוד בשמש היוקדת של יולי-אוגוסט. וגם דיברנו על מצעי שתילה ועל עוד טיפים שיעשו טוב לצמחים שגדלים במצעים מנותקים.

בשנת 1878 צפה החוקר הגרמני קרל ליצ'ה בטקס איום ונורא כשביקר באי מדגסקר.  מול עיניו התקבצה עדה של אנשים שחורי עור, שרים, מתופפים ומבצעים פולחנים משונים. במרעה היה עץ ענק ולידו נערה; הם חוללו סביבה והכריחו אותה לטפס על העץ. ליצ'ה סיפר שהעץ נראה כמו אננס ענק עם קנוקנות שעירות סביב בריכה של נוזלי עיכול. העץ נראה כמת אבל כשהנערה טיפסה עליו, חזרו אליו חיים. הוא עטף אותה, ענפיו נצמדו אליה והקנוקנות נכרכו סביבה כמו נחשים. הצמח פלט צחוק נורא וחיסל את הנערה. הסיפור הנורא נכנס לעיתונים למרות שהחוקר המהולל לא הצליח להוכיח אותו. אף אחד לא פגש עצים שעונים לתיאור וגם את השבט לא מצאו.  עכשיו אפשר לחזור בשקט אל פרק 24 של אילן והגננים ואל ירון רז.

ירון רז הוא נצר לשושלת מפוארת של אוהבי טורפים שהמייסד הרשמי שלה הוא לא אחר מאשר צ'רלס דרווין, אבי תורת האוולוציה, שגם כתב עליהם ספר והנחיל מורשת מפוארת לממשיכיו. אחד האדוקים שבהם הוא ירון רז שהעניק לנו ראיון בן שני פרקים אודות הצמחים הטורפים. כן, הם פופולארים היום יותר מאי פעם; לא, הם לא אוכלים ילדים ולא אוכלים בני אדם, מקסימום איזה עכבר קטן. הפרק הראשון הוקדש לרקע, סיפורים ומיתוסים. הפרק השני יוקדש לעצות מעשיות למתחילים שרוצים להתנסות באיזה טורף בבית.   תודה לירון רז על התצלומים. כולם נלקחו מאתר torfim.co.il.

גינה שמשלבת פרחים וצמחי בר היא גינה קצת אחרת. יש בה חשיבה אחרת על עונות השנה והיא קרובה יותר אל הטבע. זו חוויה אחרת והתנסות אחרת אבל נראה שיותר ויותר גננים רוצים לגדל בגינה חצבים וחבצלות החוף וגם מרווה משולשת. צמחי בר – זוהי ההתמחות של משתלת "זרעים מציון" ולמשתלה הזאת ולרעיונות שהיא מקדמת מוקדש פרק 22 של "אילן והגננים", פודקסט הגינון והסביבה. שוחחנו עם ציון סימנטוב ועם בתו הילה וגם למדנו איך כל זה קשור לכביש 6.